על קינאה, FOMO, וחיות אחרות

וואלה אני מרגיש מוזר מאוד.

מכירים את זה שיש לכם תחושה שאתם רוצים משהו ומרגישים חלק ממשהו מאוד גדול ואז פתאום להבין שזה לא כלכך המצב? אז זה חלק מזה.

תחושת הקינאה, או כמו שבימים אלה היא נקראת ה-FOMO (fear of missing out), זה התחושה הזאת שמרגישים שנשארים מחוץ למצב מסוים שרוצים אותו מאוד. בין אם מפגש כלשהו, מידע מסוים, או יחסים עם אדם.

גם אם אתם בטוחים בעצמכם שזה בסדר, זה עדיין יכול לעורר מחשבות ותחושות שקצת מסיחות אתכם מדרך הישר, אבל האם זה בסדר? כן ולא. איזה מעצבן זה הא? אין תשובה חד משמעית על זה, זה הכל תלוי בסיטואציה, במצב, באנשים שמולכם, וכן גם בעצמכם ועם כמה אתם באמת בסדר עם מה שקורה.

לרוב, סיטואציות ומצבים נערמים אחד על השני ויוצרים איזשהי תגובת שרשרת על תחושות ומחשבות על האירועים שקרו, ובלי רצון או מחשבה, מתחילים להקשר אחד בשני.

אז נתחיל בלמה כן זה בסדר להיות מוסח מדברים שכאלה - בסופו של דבר יש לנו רצון מאוד גדול להיות חלק מדברים, מהיותנו חיות חברתיות בסך הכל. אז להרגיש בצד פוגע בנו, וככל שזה מסביבה קרובה יותר, ככה זה מזיז אותנו יותר. זה יוצר איזשהו דיסוננס בין מה שחושבים למציאות, והפער שנוצר גורם לתזוזה מחשבתית ואי-נעימות. לעיתים אנחנו מבטאים את הילדים שבנו, וכמו ילדים, אנחנו כועסים ומתוסכלים אם יש משהו שאנחנו רוצים ולא יכולים לקבל, אז זה בסדר שזה מסיח אותנו.

נמשיך עם למה זה לא בסדר שזה מסיח אותנו - בסופו של יום כל אחד הוא אדם משל עצמו בעולם הזה, עם עולם פנימי וחיצוני גדול משל עצמו, ולכן יש מצבים שבהם אותו אדם מרגיש צורך מאנשים מסוימים לדברים מסוימים ואנשים אחרים לדברים אחרים, בלי קשר לרמת סדר העדיפויות, יש דברים חשובים יותר וחשובים פחות בכל אדם למען אדם אחר. לכן בתור אדם עצמאי עם עולם פנימי וחיצוני יש צורך להבין את זה ולאפשר את זה, שלעיתים לא תקבל את מה שתרצה, ושלא תדע את כל מה שאתה רוצה לדעת, ולא תגיע לכל מקום שתרצה להגיע. אז בוא תהיה אדם חזק שמקבל ומאפשר, כמובן לא להיות פרייאר ולבחור שיסתירו ממך או וואט אבר, אם מגיעים לתחושה הזאת זה כבר בעיה אחרת. אני מדבר על הביטוי החיובי של העניין. שבו כשנאמר או מתגלה משהו כזה, עם כמה שזה מרגיש תמוהה לקבל את העניין ולא להתחיל להתווכח עליו מהמקום של הקנאה הזאת שיש מישהו אחר שכן ואתה לא, כי אתה מקבל דברים אחרים שהם לא מקבלים. קיים כאן איזשהו איזון מסוים, שהוא יכול להיות מופר ברגע שנלחמים על משהו שלא מגיע, ולא שווה לאבד את האיזון הזה. האיזון הזה גורם לכך שתקבל את שלל הפלוסים שאתה מקבל, וגורם לכך שתקבל עוד יותר פלוסים בהמשך, בהבנייה נכונה ובטוחה, שלוקחת זמן. אז למה להאיץ משהו ולהרוס את האיזון? בשביל איזשהו אישור פנימי של הנה קיבלתי? זה זמני אחי, כמו אורגזמה של גבר, נחמד לרגע ואז עובר, לפעמים זה נעים וטוב, אבל במצבים בהם זה שובר דברים אחרים כמו איזון או תחושה נכונה ומתאימה, זה פשוט לא שווה את זה.

ולמה זה תלוי בך כל זה? כי בעצם הדבר הכי מעצבן והכי נכון שאפשר להגיד על כל דבר שקורה לך בחיים, בסופו של דבר אתה אחראי לאיך תגיב ואיך תהיה במצבים מסויימים. ואם נקח את המשפט המפורסם מספיידרמן "עם כוח גדול, באה אחריות גדולה" ונכניס לסיטואציה שלנו. אם בחיים שלנו אנחנו האחראים הבלעדיים של מה שקורה לנו, זה אומר שיש לנו כוח גדול ובלעדי על החיים שלנו. איך שאנחנו נבחר לשאת את החיים, לבחור את הבחירות שלנו, ולהגיב את התגובות שלנו, יקבע את המענה שנקבל. מעצמנו ומהסביבה. איזה חרא זה הא? איאפשר להפיל אחריות על אחרים, זה נכון שאחרים יכולים לפעול בצורה כזו או אחרת, ולהאשים אותם, אבל לא משנה מה אנשים יעשו, הכל משנה באיך נתפוס את המצב, נעריך את האפשרויות תגובה שלנו, ובסוף - איך שנגיב ונתייחס.

אז מה בעצם הסיכום של כל זה?

קרה משהו - שיחה שלא היית צריך לשמוע, מפגש שלא הוזמנת אליו, קירבה מסוימת לאדם חשוב שנחסמה הגישה שלך לשם, או כל דבר שגורם לך להרגיש את הקנאה הזו שיש מישהו אחר מעורב שאתה לא, ובעצם מתעורר הפחד מהחמצה של משהו שאתה מעריך כחשוב. מה עושים?

נותנים לזה את המקום רגע באופן פנימי, ושואלים - למה זה התעורר אצלי? מה הגורמים לזה? האם אני מסלף, משמיט, או מכליל מידע קיים אצלי באותו רגע? האם קיים אצלי גם ככה מצב ריגשי "מיוחד" ממצב אחר שיכול להעצים את התחושות האלה (קורונה, טילים, לימודים, כסף, יחסים בינאישיים)? וכל שאלה שתעזור להבין מה היה סדר האירועים שגרם לך להגיע למצב שלך עכשיו

אחרי שעונים על כל זה מכוח פנימי של התמודדות עם זה ונתינת מקום חשוב להפנמה, שזה לא תמיד קל. תמיד נגיע להבנה שזה מחוויה פנימית, ושאנחנו צריכים לקחת אחריות על זה ולחקור שנייה מה ואיך אנחנו צריכים לפעול. בין אם נחליט שזה פוגע לנו בעקרונות, ואז כן נתמודד עם זה כלפי חוץ - כי אנחנו לא נקבל סביבה שתפגע ותוריד אותנו ובין אם נגלה שזה משהו שאנחנו יכולים להבין אותו ולהתמודד איתו כלפי פנים, או עם הסברה מסויימת שזה עורר משהו מוזר.

אחרי שנחליט ונחקור, אנחנו מקבלים את התוצאות של המחקר הזה, ורואים כמה הוא מסתדר עם הרציונאל ההתחלתי, לעיתים הוא יסתדר ולעיתים לא. לעיתים המחקר שנעשה יהיה טוב ונכון, ולעיתים נבין שהוא היה לא נכון וצריך לחקור בצורה אחרת את הרציונאל שלנו בצורה נכונה יותר.

בסוף נרשום את המסקנות שלנו מהכל העניין הזה - על מה אומרות התוצאות ביחס לרציונאל, ומה התוצאות מלמדות אותנו הלאה.

אז כמו מחקר לכל דבר ועניין, אלו השלבים -רציונאל - מחקר - תוצאות - מסקנות.

לעזאזל עם התחושות האלה. גם אם אתה לא מבין עד הסוף את האירוע, או למה אתה מרגיש ככה, זה מעצבן, מסיח ומציק. אז תן לזה מקום ואל תדחוס פנימה. תשחה קצת בחרא, ולך תתקלח אחרכך שתרגיש טוב יותר.

אגב מקלחת, זה תמיד כיף.